בוררות או בית משפט- מה עדיף?

     חוק הבוררות מאפשר לצדדים המעונינים בכך, לפנות לאדם המוסכם עליהם מרצונם החופשי , כדי שישמע את טענותיהם  וייתן הכרעה לגבי הסכסוך, מבלי שיהיה שופט על פי תוארו  ומינויו, ומבלי לפנות למערכת המשפט הממלכתית. למרות שהכל חוקי, מתעוררת השאלה האם זה ראוי, רצוי  וכדאי. בזאת אעסוק במאמר זה.

      במה דברים אמורים. ברירת המחדל בעולם המערבי הוא כי צדדים המגיעים לסכסוך אזרחי בין אם מדובר בסכסוך כספי או אישי, יפנו לבית המשפט ויציגו בפני השופט הדן בתיק את טענותיהם. בגלל סיבות רבות וביניהם מספר התיקים הגדול המונח לפתחו של בית המשפט, היעדר תקציב, סדרי עדיפות ועוד, קצב  שמיעת התביעות במערכת המשפט הממלכתית, ומתן פסקי דין הינו  איטי, ארוך וסיזיפי ולעיתים מרגע הגשת התביעה ועד למתן פסק דין עוברים שנים רבות. פרט לעובדה שהתנהלות זו גורמת עגמת נפש, ונזקים כספיים של ממש לצדדים המעורבים בסכסוך, העובדה כי המסע עד למתן פסק דין לעיתים נמשך שנים כה רבות, יוצר תחושת אי שביעות רצון  ואף אי אמון במערכת המשפט.

      על מנת להימנע ממצבים אלו, ולהקל על מערכת המשפט, נחקק חוק הבוררות המאפשר לצדדים מסוכסכים בעניינים אזרחיים, לפנות בהסכמה לאדם שישמש כבורר מוסכם ביניהם. הבורר המוסכם יכול שאינו בעל השכלה משפטית פורמלית ואף יתכן כי אינו בעל השכלה או כישורים ספציפיים  כלל אלא רק בעל יכולת אבחנה , יכולת  הקשבה ואינטואיציה טובה. באיגודים רבים כגון איגוד הרופאים, איגוד המוסכים, התאחדות התעשיינים, בורסת היהלומים וארגונים רבים נוספים ישנו מוסד בוררות המטפל ספציפית בחברי אותו איגוד. יש בכך הגיון רב שכן, אלו שמונו במוסדות בוררות אלו, והם חברי האיגוד עצמו, בקיאים בחומר ובכללי ההתנהלות המייחדים את אותו איגוד ומכאן יתרונם על בתי משפט רגילים.

      וזאת יש להדגיש כי מרגע שמונה בורר וחתמו הצדדים על הסכם בוררות המגדיר את נושא הסכסוך המובא בפני הבורר , היקפו  ואופן שמיעת הטענות, כפיפותו של הבורר לדיני הראיות ולסדרי הדין , הכרעתו של הבורר היא כפסק דין לכל דבר, המחייב את הצדדים תוך שהוא מתיר כל צד, לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות אך זאת רק בגין טענות ספציפיות וקבועות מראש בחוק הבוררות.  ויודגש כי על פי תיקון אחרון בחוק הבוררות, יכולים הצדדים להסכים בהסכם הבוררות הנחתם בין הצדדים קודם לתחילת הבוררות, כי תהיה גם ערכאת ערעור על פסק הבוררות שישמע בפני בורר נוסף  וגם אחריה יש לצדדים זכות לפנות לביהמ”ש בבקשה לבטל פסק בוררות, אך ורק על פי אותם טענות מוגדרות מראש בחוק. מכאן, שהסיכויים לבטל פסק בוררות בבית המשפט הינם קטנים ביותר  וטוב שכך, שכן אחת המטרות בפנייה לבורר במקום לבית המשפט היא, להקל על מצוקת בתי המשפט, ולו היתה דרך קלה לבטל פסקי בוררות, היתה המערכת כולה יוצאת נפסדת ומועמסת יותר.

אופן התנהלות בוררות דומה לאופן התנהלות בבית המשפט. הצדדים או באי כוחם  טוענים את טענותיהם, הבורר מקשיב , ואף יכול לשאול שאלות להבהרה, עדים המעידים בפני הבורר, ניתן לחקור אותם חקירה נגדית ולאחר מכן, הצדדים מסכמים את טענותיהם. אם כן, מהם היתרונות ומהם החסרונות שבהגשת תביעה לבוררות במקו ם לביהמ”ש?

ניתן לחלק את היתרונות והחסרונות לכמה היבטים. אציג אותם בדרך של טבלה שתקל על הקוראים להבין את המשמעויות שבכל היבט.                    

                                                                       בית משפט                                          בוררות

 מקצועיות והתמצאות בתחום:      תלוי ספציפית בשופט                                          מוסד בוררות ייחודי, בקי  יותר  בתחום   הייחודי .

יושרה אישית:                              קיימת  אלא אם יוכח אחרת                                   תלוי באופיו הפרטני של הבורר.

זמן עד מתן פס”ד:                מדובר בתקופה ארוכה, לעיתים מספר שנים רב     ניתן להתנות ולהגביל מתן פס”ד בחודשים     

ערעור:                                     קיימת זכות ערעור ע”פ דין.                        ניתן להסכים על ערכאת ערעור  בבוררות.

יכולת אכיפה:           אין הבדל כלל למעט הצורך בהגשת בקשה למתן תוקף של פס”ד לפסק בוררות קודם להגשת  פסה”ד  לביצוע .

עלויות:                     עלות זמנו של הבורר יקרה יותר, אך עקב  הזמן הקצר עד למתן פס”ד, סך עלות העסקת עו”ד זולה בהרבה.

ניהול התדיינות בפני בוררות, מתאימה כמעט לכל נושא ותחום משפטי, בין אם מדובר בתחום הבנקאות, מתן שירותים, סכסוכים בין הפרט ובין רשות שלטונית, סכסוכים כספיים בין חברות, סכסוכים על רקע אישי, בינאישי וכיוצא באלו. כל עוד מדובר בבוררים בעלי ידע ספציפי לאותו התחום, במקרים רבים עדיפה ההתנהלות בפני בורר מקצועי שכן אין לדרוש מכל שופט בביהמ”ש, ידע ספציפי בכל תחום למעט התחום המשפטי עצמו  ובמקרים רבים, וזאת לנוכח אי יכולת המערכת להתאים לכל תחום שופטים בעלי השכלה וידע ספציפי, יושבים שופטים במשפט שאינם מתמצאים בנבכי התחום הספציפי, בין אם מדובר בעניינים של רפואה, או ביטוח, חברות או תחומים ייחודיים יותר כגון ענף היהלומים המאופיין בכללי התנהגות מאד ייחודיים לענף. בנוסף, ישנם תחומים בהם ניתן לפתור את הסכסוך בין הצדדים בדרך קלה ומהירה על פי נוסחאות ייחודיות המתאימות לאותו התחום כגון סכסוכי מזונות, דיני עבודה, חישובי ריבית ותחום הבנקאות, וכיוצא באלו ואולם במערכת המשפט, הדיונים נמשכים על פני שנים רבות מסיבות שאין בינן ובין הרצון לפתור את הסכסוך ומידת מורכבותו של הסכסוך, דבר וחצי דבר.

המסקנה המתבקשת היא כי היתרונות בהבאת סכסוכים אזרחיים בפני בורר גדולים בהרבה מהחסרונות, כשהגורם המשמעותי ביותר לכך שפתרון סכסוכים בבוררות אינו שכיח הוא אי הידיעה על אפשרות זו.

ישנם מוסדות  וגופים רבים המכניסים לתוך חוזי ההתקשרות  סעיף המאלץ את הצדדים להסכם, להסכים להביא כל סכסוך ביניהם בפני בורר. יש בכך יתרון רב לשני הצדדים ואולם הדבר אינו נפוץ דיו.

  • הכותב הינו עו”ד [LL.M]  וכלכלן העוסק בבוררויות הן כמייצג  והן כבורר.